בפינה קטנה, כשאני עטופה עם תמונות המשפחה, עם מקלות הזכוכית ועם בלוני החמצן והגז, יש שולחן ועליו הברנר.

מאחורי יש חלון וממנו אני רואה ירוק ושומעת את החוחיות בשעות הבוקר.

באוירה זו מתרחשת העבודה, אני מתיכה את הזכוכית, את המקלות הצבעוניים, שוזרת אותם על סטיקים ויוצרת מהם את החרוזים ההופכים בהמשך לתכשיטים, ליצירות יודאיקה, לציפורים ולכל חלום של ילד או מבוגר.

בסטודיו שלי אין הרבה מקום, אך זה פלא כל מי שבא וצופה בעבודה עם האווירה מצליח להירגע , ולרגע להיות שותף ליצירה.  

כל אחד או קבוצה קטנה, יכולים לבוא בתאום ולספוג ולו קצת מהיופי המיוחד.